פירוש אברבנאל על ספר תרי עשר

על פי דפוס ראשון, ודפוסים ישנים, עם שינויי נוסחאות, ציוני מקורות, הערות ומפתחות.

כמעשהו של רבי יצחק אברבנאל (=רי״א) בפירוש התורה, כן מעשהו בפירוש ספרי הנביאים. פרשנות רחבה מאד, מסודרת ושיטתית הנשענת על ספרות חז״ל וראשונים, ונוגעת - פעמים באריכות - בענייני הגות והיסטוריה, מגובה בידע רחב בשטחים שונים וניסיון אישי. 
אף בזה הוא עוסק ביחידה שלמה (הקרויה בפיו פרשה) ומקדים לה שאלות. 
אולם בעוד שבפירושו לתורה לא קצב הוא מספר השאלות ויש שהוא מפליג לכמה עשרות, הרי שבזה הוא שומר על מסגרת קבועה: 
שש שאלות לכל פרשה ופרשה. ועוד זאת יתר פירושו לנביאים, שכאן פורש הוא את דרכו הפרשנית והמתודה שמאחריה. 
זאת, תוך כדי ביקורת על פרשנים שקדמוהו. 
מאלפת היא הקדמתו הנרגשת, המנוסחת מפסיפס של מליצות מקראיות, ובה מספר הוא את סיפורו האישי, על האימה והבריחה וחיבוטי הנפש. 
חוויה שהייתה מסעירה ומטלטלת מחד, אבל מכוננת מאידך. שכן היא הביאה אותו לחשבון נפש נוקב על שהשחית את יכולותיו וזמנו בשירותם של זרים ושינוי דרכו מעתה, בחינת: "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי על עדתיך" (תהלים קיט נט). והמזור שנמצא לו - וזו נראית להיות תכלית ההקדמה - בדמות שיעורים שנדרש ללמד ע"י חברים מקשיבים את ספרי הנביאים, שיעורים עליהם מיוסדים ספריו.