פירוש אברבנאל על ספר יחזקאל

שמירת המסגרת

ככלל שומר רי״א על מסגרת של שש שאלות לפרשיה או נבואה, כפי שהוא מכנה את היחידה בספר יחזקאל. ראו בתחילת הראשונה (עמ׳ 21) שם מעיר הוא: ״וכמה מהשאלות הייתי מעיר בפסוקי המראה הזאת. אבל אין ראוי לנטות ימין ושמאל מהנהוג והרגיל בשאר הנבואות ולכן אעיר כאן בלבד ו׳ שאלות כפעם בפעם בשאר הנבואות, אח״כ בפירוש הפסוקים אעיר על הדברים שראוי בהם ההתעוררות״ כלומר אף שהיה מקום להוסיף הערות ושאלות נוספות, אבל מתוך רצון לשמור על מסגרת שש השאלות, מסגרת אותה קבע כבר בתחילת הפירוש לספרי הנביאים, הוא כאילו כובש השאלות הנוספות ושומר אותן לעיון פרטני בפירוש הפסוקים.

 

נאמנות תוך הסתייגות

רי״א הוא נאמן בית הרב, היינו הרמב"ם - אותו הוא מכנה "הרב", אולם לגבי מעשה מרכבה שבתחילת הספר, הוא מסתייג מדרכו של הרמב"ם במו"נ - במפורש ובמפורט.

 

דרכו בנתיבות הפרשנים

דרכו לילך על פני הפרשנים. ראש לכולם רש"י, משנהו רד"ק ופעמים אף ראב"ע ועוד, תוך השמעת הערות שיפוטיות. ראו למשל בעמ' 141, לגבי נביאות השקר כשמביא הוא את הרד"ק הוא מוסיף: "והפירוש הזה הוא יותר נכון מפירוש רש"י, אבל היותר נכון מכולם הוא..." וכאן הוא מביא את הצעתו שלו. מאלפת היא הערתו: "ואני אתנהלה לאטי לרגל המתרגם והמפרשים וכפי מה שיעלה על דעתי ויורוני מן השמים" (382) בעמ׳ 109 מבחין הוא בין דרך פשט לדרך רמז.

 

על השמות

דעתו היא: "כי עם היות שאין טעם לשמות, הנה דברים הנבואיים אין ראוי שנקראו השמות כי אם כפי עניינם שיורו עליה" (עמ׳ 231). ומתוך כך הוא עוסק גם בשמות המיוחדים של הנביאים ומשמעותם.

 

טעמי מצוות והנהגות

אגב אזכור פטירת אשת הנביא והנהגותיו, מסביר רי"א מה טעם אסרו חכמים על האבל דברים שונים (עמ׳ 253).

 

הסתכלות מקפת

ראו עמ' 353. מתחילת הספר ניבא יחזקאל על חורבן ירושלים, עד שבא אליו הפליט לאמר הוכתה העיר ומשם ואילך עד סוף הספר ניבא הוא על הגאולה והתשועה העתידה לבוא, לא רק על עם ישראל, אלא על העולם כולו. ראו עמ' 455 על המים היוצאים לכל באי עולם, ועמ׳ 456 ו 458.

 

לא עוד חורבן

מוטיב שחוזר מידי פעם היא ההבטחה לתשועה סופית, כמו: "להבטיחם שלא ישובו עוד לגלות אחר ולא למלחמות וצרות האויבים. (עמ׳ 337); "כי לא ילכו עוד בגלות אחר" (338, וכן ב 345); ״והבטיחם שלא ילכו עוד בחורבן שני(380) ולעניין זה ראו יסודות נכבדים בעמ' 365.

 

אקטואליזציה

ראו בעמ' 206 על הנבואה העצומה מאד, לגבי המחשבה שסברו מבני עמנו להיות כגויי הארצות, היינו להמיר את דתם. ושם עומד הוא על שלושת הסוגים. כשקראתי את דבריו, דומה היה הוא עלי כדרשן הדורש בבית הכנסת ומבקש להטמיע בלב שומעיו מסרים קיומיים. לא רק כפרשן מתגלה הוא לפנינו אלא כרועה עדתו "כמו שראינו בעינינו בדור הזה במלכויות ספרד"(207). מתוך כך מגיע הוא גם לחישוב הקץ (עמ' 209) והתייחסות לאנוסים (עמ' 85).

 

ידע רפואי וחכמת הטבע

בעמ׳ 75 מתייחס הוא לשכיבה על הצד הימני ובעמ׳ 77 הוא כותב "ידוע בחכמת הטבע שהלב הוא נוטה לצד שמאל."

ידע היסטורי רב עולה מדבריו על מפלת צור(267-266). 

רי״א ור״י חיון

מקום להעלות תמיהה: בידוע שרי״א היה תלמידו של רבי יוסף חיון בליסבון. והנה ר״י חיון כתב פירוש מקיף על ספר יחזקאל (י״ל בשנת תשס״ו ע״י הרב אברהם שושנה ופרופ׳ משה צפור במכון אופק). וסביר היה שרי״א יזכיר מפירושיו על הספר. וכזאת - למרבית התמיהה - לא מצאתי!

 

נראים הדברים שחזיונות הגאולה המפורטים בספר הלהיבו את רוחו של רי״א והוא ביקש להקנותם לשומעי לקחו כדי להפיח בהם תקוות וציפיות.

אנו שכבר ראינו התגשמות חלק מהחזיונות, יכולים ליטול מדברי הנבואה והפרשנות מלוא חופניים ולהתבשם מהם. וזו תוחלתו של המהדיר, המודה להשי״ת על העבר וצופה בתקווה העתיד.

כריכה קשה
478 עמ'