פירוש אברבנאל על ספר ירמיהו

עם הספר - פרשות ונבואות
החלוקה כאן אינה לפי פרשות, כפי שנהג בנביאים הראשונים ולא לפי נבואות כדרך שנהג בישעיהו, אלא  לפי עניינים.

רי"א והמפרשים
דרכו של רי"א להתבונן תחילה בדברי המפרשים ורק אח"כ להציג את דרכו שלו, כמו שהוא משמיע: "לא ישרו בעיניי דברי המפרשים בפירוש הכתוב הזה ויישובו, ומה שנראה לו בו הוא..." (עמ' 32), אבל לפעמים מקדים הוא את פירושו ורק אח"כ מביא את דעת יונתן והמפרשים (129-128. לדידו 'המפרשים' הכוונה דרך כלל לרד"ק) אבל בין כך ובין כך המסקנה אחת: "ואשר פירשתי הוא הנכון". דרך כלל פרשן מתייחס לדברי קודמו לפני השמעת סברתו שלו, אולם הנה רי"א מספר: "ואחרי אשר כתבתי זה, ראיתי בדברי רש"י שהיו נוטים לזה הפירוש ושמחתי בהם" (310).
  
קרי וכתיב
עוסק הוא בהרחבה בעניין חילופי הקרי והכתיב, גם בהקדמה (עמ' 7-4) וגם תוך כדי הפירוש (כמו למשל בעמ' 91).
 

מבט היסטורי רחב
בדבריו על 'בחדשה ימצאנה' (ב, כד), מרחיב הוא על הפורענויות והגירושים שארעו בחודש אב, למן הגזרה על דור המדבר וחורבנות בתי המקדש ועד לגירושים השונים בארצות השונות (עמ' 32). והוא משתף את קוראיו בנסיונות הקשים שעוברים על בני הגלות - "ומה קשה הוא הייעוד הזה וכמה אימת אותו הניסיון, כי הנה החרב מבואר הוא שנדבק בהם בגלותם בכמה גזרות ושמדות שבאו עליהם... ואמנם הדבר מצאנו ראינו בניסיון פעמים רבות, שבבוא דבר בארץ, על הרוב יתחיל ביהודים... ומה גם עתה בזמן הגירושים האלה, שהארצות אשר יצאו מהם היהודים היו בריאות וטובות ואשר הלכו שמה היו ככה ובבואם שמה יד ה' היתה בם להומם בדבר מופלג וחזק מאד. נמצא זה באותם שהלכו ממלכות ספרד אל פורטוגל ואל איטליה ואל ארץ הישמעאלים (233-232).
 

אמיתות הנבואה
משאלות היסוד שירמיהו (ובעקבותיו רי"א) נזקק להן, הוא שאלת אמיתות הנבואה וההפרש בין נביאי אמת לנביאי שקר; בין נבואה לחלום, ראו למשל עמ' 195-191.

 

סדר הנבואות
רי"א מעלה אפשרות שהנבואות "היו מפוזרות ואנשי כנסת הגדולה קבצו אותם ושמום בספר וכאשר מצאו כל נבואה ונבואה מהם, כתבו אותה ולא חששו אל הזמנים", אבל מעלה גם אפשרות, בעקבות הגמ' "שהיו הנבואות האלה כולנה נזכרות אצלו או בכתב כל אחת בעצמה וכאשר קבצם ושמם על ספר, שם אותם כמו שמצא אותם או שנזכרו לו ולא חשש על זמניהם בקדימה ואיחור. וזה מה שלא יזיק" (285). אבל ניכר  שרי"א איש הסדר המדוקדק מבכר 'לעשות סדר'. הנה כשהוא מרחיב בעניין מאסריו הרבים של ירמיהו המופיעים כמה פעמים בספר, הוא כותב "זהו אמתת העניין הזה, עם היות באו הפרשיות והפסוקים בלתי מסודרים בזה בקדימה והאיחור... כי בא המאוחר ראשונה והקודם באחרונה. ואין ספק שיהיה לסיבת מה בלתי מושגת אצלנו" (306).
 

חיסורי מחסרא?
בגמ' מוצאים אנו לא אחת לגבי מקורות תנאיים "חיסורי מחסרא", אולם לגבי פסוקי מקרא אין דעת רי"א נוחה מדרך פרשנות כזאת והוא מביע הסתייגות מפורשת: "וכבר הודעתיך שדעתי אינו סובל החיסרון בפסוקים, בכל מה שאפשר בלתו" (עמ' 176).
 

מגנבי דברים
"אע"פ שמחברי הספרים ילמדו ויקחו מדברי הקודמים, כאילו הם מגנבי דברים, ואין בזה מהגנאי, להיותם בעלי אסופות שאספו וקבלו מדברי זולתם...." (2). בכך הוא כמו מתגונן בפני תרעומות, מעין זו שהשמיע ר"מ עראמה, כאילו הוא נטל מאביו ר"י עראמה בעל 'עקידת יצחק'.
 

ספרים הרבה
את דברי קהלת "ויותר מהמה בני עשות ספרים הרבה" (יב, יב), מבין רי"א לא כאזהרה מעשות אותם, אלא להיפך כדרבון לעשות (2).
 

חורבן שלישי לא יהיה
ידוע שכמה מרבותינו האחרונים דברו בוודאות על כך, והנה מעין דברים אלו שומעים אצל רי"א - "בזמן הגאולה העתידה 'שקט' - רוצה לומר יעקב הנזכר 'ושאנן' ישראל, כי כולם ישובו ויישבו לבטח על אדמתם ואין מחריד אותם, כי לא ילכו עוד בגלות אחר, כמו שהלכו מפקידת בית שני" (עמ' 356).
 

* * *

הנה כי כן דווקא בדברי נביא החורבן עולה נבואת נחמה ייחודית, על גאולה אחרונה שלימה שאינה בטלה.

כריכה קשה
416 עמ'